×ת חייבת לחיות !
×ת חייבת לזכור!
×ת חייבת לספר לעול×!
×לה הן ×”×ž×™×œ×™× ×”×—×•×–×¨×•×ª ×•× ×©× ×•×ª של ×“×•×ž× ×” ברכה, ×מה ×–”ל של ל××” בצעדת המוות ×œ×˜×¨× ×¡× ×™×¡×˜×¨×™×”, ×”×ž×§×•× ×©×§×™×‘×œ ×ת ×”×›×™× ×•×™ “×”×ושוויץ ×”×¨×•×ž× ×™.” ל××” ק×ופמן (בוימז) היתה בת תשע ×›×©×”×™×”×•×“×™× ×”×¨×•×ž× ×™× ×’×•×¨×©×• בצעדת מוות ×œ×˜×¨× ×¡× ×™×¡×˜×¨×™×”, ×זור ×§×¤×•× ×›×ž×¢×˜ ×œ×œ× ×ž×–×•×Ÿ, מחסה, ×ו ×”×’×™× ×•×ª ×× ×•×©×™×ª. ×יכשהו, ×”×™× ×—×™×” – וחיה ×¢× ×”×™×”×“×•×ª בשלמותה! כיתומה צעירה, לגמרי לבד, ×”×™× ×©×ž×¨×” פסח ×•×™×•× ×›×™×¤×•×¨, ×•× ×©×רה × ××ž× ×” ל××ž×•× ×ª× ×©×œ ×”×”×•×¨×™× ×•××”×‘×ª× ×œ×™×”×“×•×ª. ×”×™× ×©×ž×¨×” על ×× ×•×©×™×•×ª×” ל×חר סדרה של חוויות מצמררות ×•×—×™×œ×•×¦×™× ×ž×•×¤×œ××™× ×©×”×™×” ×”×•×¨×¡×™× ××“× ×¢× ×¤×—×•×ª תושייה, פחות טוהר. ×›×שר המלחמה × ×’×ž×¨×”, ×–×™×›×¨×•× ×•×ª העבר שלה × ×•×ª×¨×• ×¨×“×•×ž×™× ×‘×ª×•×›×” במשך ×—×ž×™×©×™× ×©× ×”, בזמן ×©×”×™× ×‘× ×ª×” ×—×™×™× ×—×“×©×™× ×‘×§× ×“×” והקימה משפחה יהודית מפו×רת. ×בל ××– ×”×™× × ×–×›×¨×” במורשתה, צוו×תה התמידית של ×מה בשבועות ×”××—×¨×•× ×™× ×œ×—×™×™×”: “ל××”, ×ת חייבת לחיות! ×ת חייבת לזכור! ×ת חייבת לספר לעול×!”
ומ××– ×”×™× ×ž×¡×¤×¨×ª ×ת ×–×”. ×”×™× ×ž×“×‘×¨×ª בשביל ×לה ששתקו ×œ× ×¦×—. המסר של × ×¦×—×•×Ÿ, תקווה, והמשכיותה ×ž×‘×™× ×’×ווה לקהל שלה ומעורר ××•×ª× ×œ×—×–×•×¨ ליהדות של ×”×¡×‘× ×•×”×¡×‘×ª×. ×–×” סיפור מרתק, סיפור מרומ×, סיפור ×©×’×•×¨× ×œ× ×• להתפעל מגדולתה של הרוח היהודית, ש×פשרה ×œ× ×¢×¨×” צעירה לבדה ×‘×¢×•×œ× ×œ×”×ª×ž×™×“ ×•×œ× ×¦×—.
Â